טיפול בהפרעת קשב וריכוז: על תרופות ועקיפות

טיפול באלמנטים שונים

הפרעת קשב וריכוז גורמת ישירות לקשיים קוגנטיביים בשמירה על קשב ו/ או לנטיה היפראקטיבית ואימפולסיבית אך יש לה גם השלכות רגשיות, חברתיות, לימודיות, (ובבגרות) תעסוקתיות. טיפול בהפרעת קשב וריכוז מצריך התייחסות לסימפטומים הישירים של ההפרעה באמצעות תרופות ו/ או למידת אסטרטגיות פיצוי ועקיפה. את החלקים הללו נפרט כאן. עם זאת, התייחסות להשלכות רגשיות וחברתיות של ההפרעה חשובה לא פחות וטיפול בהפרעת קשב וריכוז צריך לכלול גם אותן (עוד על כך- בקישור). הפרעת קשב נובעת ממקור מוחי, ולמרבה הצער לא ניתן לרפא אותה. עם זאת, טיפול שמתייחס לאלמנטים השונים יכול לצמצם במידה משמעותית את השפעתה.

טיפול בהפרעת קשב וריכוז באמצעות תרופות: על ריטלין וחברותיה

נתחיל באפשרות התרופתית של טיפול בהפרעת קשב וריכוז. הטיפול המקובל הוא בתרופות ממריצות מסוג Methylphenidate, שהמפורסמת והוותיקה ביניהן היא ריטלין (היום גם קונצרטה רווחת). טיפול תרופתי משפר את יכולת הריכוז ומפחית היפראקטיביות ל- 75-85% מהסובלים מההפרעה. מדובר בשיפור סימפטומטי רציני, שמוביל כמובן גם לצמצום השלכות עקיפות של ההפרעה כמו הצטברות תחושת כישלון ופתיחת פערים לימודיים שמובילים לקשיים רגשיים וחברתיים.

בשנים האחרונות קיים פולמוס ציבורי נרחב על הטיפול התרופתי בהפרעה, שההתנגדות לו נובעת ברובה מאבחון יתר ושימוש יתר בתרופות במקרים שלא מצדיקים זאת. כדי למנוע שימוש לא נכון בתרופות, אבחון  בתהליך מסודר הנו קריטי. אם נעשה אבחון כזה והומלץ על טיפול תרופתי, אחוזי השיפור בעקבותיו (והעובדה שרוב תופעות הלוואי זמניות וחולפות) מצדיקים ניסיון רציני.

ללמוד לפצות על הקשיים ולעקוף אותם

אך טיפול תרופתי לא יכול להוות מענה כולל ויחיד. היות והפרעת קשב היא הפרעה שמלווה אנשים לאורך חייהם, טיפול בהפרעת קשב וריכוז חייב לכלול הכרות של הסובל ממנה עם השפעותיה הייחודיות אצלו ולמידת דרכים להתמודד אתן.

מציאת דרכי התמודדות נקראת גם למידת אסטרטגיות פיצוי ועקיפה. מטאפורה פיזית שמבהירה מהן אסטרטגיות פיצוי ועקיפה היא אדם בעל עור בהיר שרוצה להשתזף בים כדי להתאים לאידיאל היופי המקומי. המוטיבציה כמובן ברורה, אך לא משנה עד כמה ירצה, אם יחשוף את עורו ביום קייץ הוא יחזור אדום ושרוף. במילים אחרות- לחזור למקום שמבטא מגבלה שלא ניתנת לשינוי לא מוביל לפתרון, ולהיפך, מגביר את תחושות התסכול והכישלון. אסטרטגית פיצוי תהיה למרוח קרם הגנה- לסייע על ידי עזרים חיצוניים במה שהעור לא יודע לעשות בעצמו. אסטרטגיית עקיפה תהיה לצאת לים בשעות פחות חמות וכך למנוע פגישה חזיתית עם המגבלה.

טיפול בהפרעת קשב וריכוז, באופן דומה, מצריך למידת פיצויים ועקיפות. הבנה מדוייקת של המקומות בהן הפרעת הקשב מגבילה את האדם בכל שלב בחיים מאפשרת פיצוי מודע למגבלות. כך למשל, רכישת טכניקות חיצוניות לארגון וחלוקת זמן, ארגון כתיבה, ריכוז בעת קריאה או הקשבה ובקרה על שגיאות הנובעות מחוסר תשומת לב. הטכניקות הללו מחליפות מנגנונים פנימיים שפועלים באופן חלקי או “עייף” אצל אנשים עם הפרעת קשב. הפעלה מודעת שלהן אינה טבעית (והרבה פעמים קצת מעצבנת…) אך היא מאפשרת יותר שליטה בקשיים שבדרך כלל מובילים לחוסר אונים, תסכול וחוסר הצלחה.

בבית הספר ניתן ללמוד אסטרטגיות כאלה במסגרת של “הוראה מתקנת” שעוזרת להתגבר על פערים לימודיים שנוצרו ומאפשרת למידה יעילה יותר של חומר חדש. הוראה מתקנת יכולה לעזור להתמודד עם ליקויי למידה נוספים שלעיתים נלווים להפרעת הקשב.

 אסטרטגיות מסוג אחר לא מפצות על קושי אלא עוקפות אותו. מטרתן של אסטרטגיות עקיפה היא להפחית את ההיתקלות במגבלה ולבחור פעילויות שלא מבטאות אותה, ולהיפך, מביאות לידי ביטוי ומימוש תחומי חוזק ויכולת. כך לדוגמא אסטרטגיות עקיפה אצל ילד יכולות להיות בחירה בחוגים בהם זריזות ופעלתנות יתר מהווים יתרון, או תכנון “שליחויות” חיוביות בבית הספר, שהמורה שולחת אליהן כשקשה לשבת בשיעור ברצף. דוגמא לעקיפת הקושי אצל מבוגרים היא בחירה בעבודה מתאימה, שמנצלת את היצירתיות שבנטיה האסוציאטיבית ומנתבת את פעלתנות היתר לפעילות נמרצת, שינויים ומשימות מגוונות.

באיזה טיפול לבחור ומתי?

האם לשלב תרופות ולמידת עקיפות בטיפול בהפרעת קשב וריכוז? האם מספיק רק אחד מהם? ואם כן- מי? התשובות לשאלות הללו תלויות גם באופי ההפרעה וגם בתקופה בחיים.

אצל ילדים טיפול בהפרעת קשב וריכוז צריך לכלול לרוב את שני המרכיבים. בשנות בית ספר הדרישה לריכוז גבוהה ואינטנסיבית וההצלחה בה קריטית להצלחה בלימודים ובעקבותיה גם לדימוי העצמי. אם טיפול תרופתי יעיל אצל הילד ועוזר לו להצליח בבית הספר הוא בדרך כלל מומלץ. עם זאת, היתרון בתרופות להפרעת קשב הנו שאין צורך ברצף זמן של נטילה כדי להשיג אפקט. לכן, בחופשים ארוכים או קצרים (כן, גם בסופי שבוע), אין צורך לקחת את התרופה אם התפקוד לא נפגע.

במקביל, כמו שנכתב, בשנות הילדות טיפול בהפרעת קשב וריכוז חייב לכלול גם למידת אסטרטגיות פיצוי ועקיפה. הלמידה המוקדמת הופכת את האסטרטגיות הללו לטבע שני וקל יותר להתאים אותן ולהשתמש בהן לדרישות בהמשך החיים. בנוסף, למידת אסטרטגיות פיצוי מצריכה הכרות עם אפיוני ההפרעה המדויקים. ההכרות הזו מפתחת מודעות ושליטה: במה בדיוק קשה לי, ואיך אני יכול לשפר או לפתור אותו. כך, למידת האסטרטגיות בילדות משפרת את הסימפטומים של ההפרעה אך גם עוזרת לצמצם את השלכותיה הרגשיות.

בהמשך החיים טיפול בהפרעת קשב וריכוז תלוי בעיסוק ובעוצמת הסימפטומים. לעיתים חלק מהסימפטומים משתפרים בבגרות וכבר אין צורך בטיפול תרופתי. לעיתים למידת אסטרטגיות טובה בילדות כבר מוטמעת מספיק כך שבבגרות האדם מוצא בטבעיות ובקלות דרכי עקיפה לקשיים לבדו. אחת מדרכי העקיפה הללו היא בחירת מסגרת חיים שפחות תבטא את הסימפטומים (לפירוט- הפרעת קשב וריכוז מבוגרים). סביבה בה הקשיים פחות מתבטאים (ולעיתים הסימפטומים של ההפרעה מהווים בה אפילו יתרון) מובילה גם היא לפחות צורך בטיפול תרופתי.

 קשיים נוספים…

ככל שהפרעת הקשב אובחנה מוקדם יותר והוחל טיפול המתמקד בסימפטומים הישירים של ההפרעה (טיפול תרופתי והפעלת אסטרטגיות פיצוי ועקיפה), יצטברו פחות קשיים רגשיים, חברתיים ופערים לימודיים.אך לעיתים קשה להימנע מתסכול ויאוש שנצברים בעקבות כישלונות בבית הספר ועם חברים, תחושת חוסר מימוש או ביקורת חוזרת מהסביבה. טיפול רגשי בהפרעת קשב הוא לפעמים קריטי ליכולת של הילד (או המבוגר) למצוא לעצמו סביבה בה יוכל לממש את עצמו ולהרגיש בעל ערך.