כשהשחור שולט
“כבר תקופה שרע לי. אין לי כוח לכלום, לא נהנית משום דבר שאני עושה, מרגישה שאני לא שווה שום דבר. כל דבר שאני נוגעת בו נהרס. אני רק מקשה על מי שסביבי וגורמת גם לו סבל. אין שום סיבה שזה ישתנה אי פעם. כמה כבר אפשר להמשיך ככה?”
דיכאון? או אולי “רק משבר קטן וזה חולף”?
תחושות דיכדוך הן משהו שמוכר לכולנו. לחיות זה להרגיש, ועצב הוא רגש בסיסי שכל אחד מאיתנו חווה ומכיר. אנחנו מרגישים עצב ודיכאון כשאנו מאבדים משהו יקר וחשוב לנו. קשר עם מישהו, יכולת שהייתה לנו, מקום או חפץ בעל משמעות. נחווה עצב כשאנחנו לא מצליחים לממש משהו שרצינו, לא מצליחים למרות שהתאמצנו, כשהתוכניות שלנו לא קורות, כשאנחנו מרגישים שנכשלנו. לפעמים מרגישים דיכאון בלי שום סיבה ברורה או נראית לעין. תחושות של עצב ודכדוך הולכות ומשתלטות והעולם נראה שלילי וחסר תקווה.
אם עצב הוא רגש טבעי שכל אחד מאתנו חווה, מהו דיכאון קליני? או במילים אחרות- מתי תחושות של עצב או דיכאון הן נורמאליות וחולפות מעצמן ומתי מדובר במצב קשה ומסוכן, לפעמים עם סכנת חיים של ממש? מתי כדאי לקבל את הדברים כפי שהם ולחכות שישתנו ומתי צריך לדאוג ולפנות לטיפול?
קו הגבול לא תמיד ברור. עם זאת, ככל שתחושת דיכאון מחוברת לאירוע “מקומי”, עוצמת העצב והיאוש קלה ומוכרת, משך הזמן קצר והפגיעה בתפקוד קטנה כך סביר יותר שהעצב יעבור ויפנה את מקומו לרגשות אחרים. כלומר, שגם ללא עזרה או טיפול “נצא מזה”. לעומת זאת, אם דיכאון הולך ומעמיק, כשהוא משתלט בלי סיבה מובנת או ללא פרופורציה לטריגר שהתחיל אותו, אם הוא מתמשך והופך לתקופה, כשהוא פוגע בתפקוד- סביר שמדובר בדיכאון קליני וכדאי מאוד לפנות לעזרה.
איך נראה דיכאון קליני?
דיכאון קליני מאופיין קודם כל בעצב, ייאוש וריקנות חזקים ובחוסר עניין והנאה כמעט מהכל, גם מדברים שבעבר יכלו למלא אותנו שמחה. תחושות של חוסר תקווה וחוסר ערך משתלטות, כשהאדם מרגיש אשם ורואה את עצמו, את הסביבה ואת העתיד בשחור ושלילי. הוא מרגיש שאין סיכוי ששום דבר ישתנה. עייפות וחוסר אנרגיה צובעות את הכל, אין כוח לכלום. לעיתים האדם חש עצבני וחסר מנוחה. בדיכאון קליני יש גם שינויים בהתנהגות- בכי מרובה, שינויים בולטים בתיאבון (שאצל אנשים מסויימים מובילים לאכילת יתר ואצל אחרים לאובדן חשק ועניין גם באוכל), קשיי שינה (שיכולים להיות עייפות ושינה רבה או נדודי שינה וחוסר יכולת להירדם) וקשיי ריכוז. בהתאם לעוצמה, דיכאון קליני פוגע פעמים רבות בתפקוד- בעבודה או בקשרים עם ילדים, בן זוג, חברים… דיכאון קליני מאופיין גם במחשבות חוזרות על מוות ובתכנון, ולעיתים גם ביצוע, של ניסיונות אובדניים.
דיכאון וניסיונות אובדניים
חשיבה על מוות ותהיה על האפשרות של “למות” בראש יכולים להיות נורמאלים לגמרי. הרבה אנשים בתקופות או ברגעים מסוימים בחיים מדמיינים את האפשרות הזו. ועדיין, במרבית המקרים זו נשארת אפשרות תיאורטית בלבד. דיכאון קליני הוא אחד מהמצבים שיכולים להוביל לסיכון של ממש, כשמחשבות המוות עלולות להיות מלוות בניסיון אובדני אמיתי, וניסיון יכול גם להצליח.
פעמים רבות ניסיונות אובדניים בדיכאון קליני נעשים דווקא לאחר שהסביבה מרגישה שיש שיפור מסיים, דווקא כשהאדם מתחיל לצאת מהמצב הקשה. למה? כי עמוק בתחתית הדיכאון קיימת משאלה חזקה למות ולהפטר מהסבל אך חוסר הכוחות והאנרגיה גורם לאדם לא לעשות דבר. דווקא כשהוא מרגיש שכוחותיו חוזרים הוא עלול להשתמש בהם כדי לסיים את חייו. רמזים אובדניים הם סיבה טובה לפנות (או להפנות אדם קרוב) לטיפול מיידי. מעבר למשאלת המוות שהם מבטאים בתוך מצב של דיכאון, הם מהווים פעמים רבות קריאה לעזרה, כשהאדם מנסה להעביר את עוצמת המצוקה והקושי בהם הוא מצוי.
סוג אחר של דיכאון
דיכאון מסוג אחר “קל יותר”, שאינו דיכאון קליני אך דורש פניה לעזרה מקצועית ולרוב לא חולף לבדו הוא כשאדם חש במשך תקופה ממושכת של חודשים ושנים דכדוך וירידה במצב הרוח, ריקנות, תחושת חוסר ערך וחוסר אנרגיה אך הם לא מובילים בהכרח לירידה בתפקוד. הדיכאון במצב כזה כמעט מאפיין את האדם ומגדיר אותו ולא מוביל לשינוי דרמטי ממי שהוא בדרך כלל. מצב כזה מכונה דיסתימיה ותוכלו לקרוא עליו בקישור.
ממה נובע דיכאון?
הסיבות למצבי דיכאון הן מגוונות. ממשברי חיים כמו פיטורין או פרידה שלא התגברנו עליהם, שינויים משמעותיים בחיים, כמו הגירה, יציאה לפנסיה או לחילופין לידה, שלא התמודדנו אתם בקלות כמו שציפינו, אבל מתמשך שלא עובר או אירוע משמעותי אחר שמציב קושי שאנחנו פשוט לא מצליחים להתמודד אתו לבד. לפעמים הדיכאון לא נובע מאירוע מסויים אלא מהצטברות של נסיבות או ממצב חיים מתמשך. במקרה כזה הדיכאון יכול לבטא את חוסר הסיפוק שלנו מהחיים כמו שהם. הוא יוצר הפסקה, צועק “די! ככה אי אפשר יותר”. סיבות נוספות לדיכאון קליני הן ביולוגיות. אנו יודעים היום שדיכאון, בייחוד קשה ועוצמתי מהווה מחלה שהנטיה לסבול ממנה עוברת בתורשה ושהוא קשור לחוסר איזון נוירו- כימי במוח.
לצאת מזה: דיכאון וטיפול
ככל שתקופת הדיכאון מתמשכת כך חשוב יותר לפנות לטיפול. טיפול יכול להקל את המצוקה הקשה ולהאיץ את היציאה מהמצב. הוא חשוב גם כדי “למזער נזקים” ביחסים ובתפקוד בעבודה שיכולים לגרור עוד צרות (פרנסה ועוד…). טיפול מאפשר לעיתים להשתמש בדיכאון כ”קרש קפיצה” לשינוי שאדם מחפש בחייו ושהדיכאון מבטא.
פירוט על דרכי ואפשרויות טיפול בדיכאון תוכלו לקרוא כאן.
