איך אפשר לא לפחד מהפחד?

חרדה- מגנה ופוגעת

כדי להבין כיצד לטפל בחרדה צריך להבין את מהות המנגנון שלה. חרדה היא התגובה הביולוגית של הנפש והגוף שלנו למצב סיכון. ההימצאות במצב כוננות נועדה לאפשר פעולה שתפחית את הסכנה ותרחיק אותנו ממנה. בניגוד למקור האבולוציוני של המנגנון, בחוויית חרדה אין לנו מה לעשות כדי להפחית את תחושת הסכנה. ועדין, המצאות בחרדה שומרת עלינו מפני חוויה של רגשות אחרים שנתפסים כמסוכנים לנו מאוד. באופן אבסורדי הנסיון להגנה פוגע בנו יותר מאשר הוא עוזר לנו. הוא פוגע בנו במחירים הגבוהים שלו (החוויה הקשה של עצם החרדה, המותשות, ההימנעות מאיזורי חיים שלמים שעלולים להגביר את החרדה), אך גם בזה שהשריון מונע מגע עם המוקד הגורם לחרדה- עם הכאב המקורי, כשדווקא המגע אתו והעיבוד שלו הם שיוכלו להביא לשינוי.

אז מה עושים? טיפול בחרדה

השלב הראשון יהיה להיפגש עם החרדה. עד כמה שזה קשה (וזה קשה ומפחיד מאוד), נצטרך להעיז להוריד את השריון שהגן עלינו. כדי להיפגש עם החרדה נצטרך לעיתים להפסיק את המנגנונים הטבעיים בהם הנפש השתמשה עד כה כדי להפחית חרדה. כך, נצטרך להפסיק להימנע מאיזורי חיים מהם נמנענו, או להפסיק טקסים שעשינו במטרה להוריד חרדה. הפסקת ה”טיפול הטבעי” שלנו בחרדה יהיה מדורג, בדרך שהנפש תוכל לשאת ולהכיל את הפחד שטמון במפגש הזה.

לעיתים, עצם אפשור חווית החרדה יראה לנו שהשד אינו נורא כל כך, שאנו מסוגלים לשרוד אותה, שחרדה, כמו גלים בים, עולה ואח”כ יורדת. פעמים רבות עצם ההתמודדות הזו מביאה לשיפור משמעותי בחרדה. (טיפול CBT -קוגניטיבי התנהגותי מתרכז בשלב הזה).

השלב הבא והמשמעותי ביותר יהיה מפגש ועיבוד עם הכאב שבבסיס החרדה. כשנשהה עם תחושת החרדה ולא ננסה להעביר אותה יעלה בדכ הרגש שהיא מנסה לכסות- החוויה הנתפסת כמסוכנת לנו. היא תתקשר פעמים רבות לכאב שכבר חווינו בחיינו, בין אם הוא תועד וקיים בזכרון המודע שלנו או שהנפש לא אפסנה אותו בזכרון המודע כי הוא היה מאיים וקשה מידי להכלה. החוויה הבסיסית הזו גרמה בזמנה כאב עז שלא ניתן היה להתמודד אתו-לשנות את המציאות או להתגונן מפניה.

עיבוד החוויה הכואבת יאפשר תנועה של הרגש ושינויו. המפגש עם הכאב ייצר ויוליד רגשות נוספים הקשורים בחוויה הבסיסית. הוא יאפשר לעיתים תהליך אבל והשלמה עם האובדן שחווינו. המפגש יאפשר הבנה של מה שהיה בזמנו מסוכן כ”כ בגלל היותנו חסרי אונים מולו, אך גם התבוננות ממקום אחר, בו אנו נמצאים היום, חזק ויכול יותר. 

התנועה הרגשית הנוצרת ועיבוד החוויה המפחידה גורמים לזה שמפגש אתה כבר לא נתפס כמסוכן כל כך. ללא סכנה כבר אין צורך לנפש במנגנון החרדה- בדריכות שנועדה להגן מסכנה זו. התקווה היא שהמפגש עם הכאב יוליד הקלה בחרדה ויאפשר לנו להיות חופשיים ושלמים יותר.

נתיב נוסף לטיפול בחרדה הוא טיפול תרופתי. תרופות עשויות להפחית חרדה במידה משמעותית ולאפשר תפקוד. הטיפול התרופתי יכול להיות עצמאי או במקביל לטיפול רגשי כדרך שמאפשרת לעיתים יותר מגע עם רגשות הבסיס שמתחת לחרדה.