הפרעות אכילה, שכיחות הולכת ועולה

הפרעות אכילה הן משהו שכולנו מכירים- מהדיון הציבורי על השאיפה של התרבות שלנו לרזון קיצוני (שמתבטא למשל במשקל ובמראה של דוגמניות) ועד לעיסוק האישי של רבים מאיתנו באוכל ובמשקל שלנו. בעולם שבו השכיחות של הפרעות אכילה הולכת ועולה הפחד מלווה אותנו- מתי דיאטה הופכת להפרעת אכילה? האם יש סיכוי שזה יקרה לבת שלי? האם יש סיכוי שיש לי הפרעות אכילה?

הפרעות אכילה הולכות ופורחות סביבנו (ואולי בתוכנו) לא רק במספר הסובלות מהפרעת אכילה “רשמית”, אלא גם בדפוסים של הפרעות אכילה. מחקרים מראים שכחצי מהבנות ורבע מהבנים בגילאי תיכון סובלים מבעיות בדימוי גוף. גם גיל הפריצה של הפרעות אכילה הולך ויורד, והן הופכות שכיחות יותר בקרב ילדים, ולא רק בקרב נוער ומבוגרים כבעבר.

סוגים של הפרעות אכילה

מה זה בעצם הפרעות אכילה? כיום מוגדרות כמה הפרעות אכילה נפרדות (שמתוארות למטה) אך מסתבר שהגבולות ביניהן לא תמיד חדים. יש רצף כלשהו בין המאפיינים שלהן ובפועל אנשים עוברים בתקופות שונות מהפרעה אחת לאחרת. לכל הפרעות האכילה משותף היחס לאוכל, שהופך לכלי הביטוי המרכזי של תחושות וקשיים רגשיים. בכל הפרעות האכילה העיסוק באוכל הופך למרכז הקיום.

• אנורקסיה נרבוזה מאופיינת בצמצום אכילה ולפעמים גם בפעילות גופנית, שימוש בהקאות, משלשלים וכדו’ שמובילים לתת משקל. למרות המשקל הנמוך הסובלת מאנורקסיה מרגישה שמנה ומלווה אותה פחד גדול ומצמית מעליה במשקל. (עוד על אנורקסיה, מאפייניה והטיפול בה תוכלו לקרוא בקישור.)
• בולמיה נרבוזה מאופיינת בהתקפי זלילה ונסיונות פיצוי. כלומר- אכילת כמות גדולה של אוכל במהירות ובתחושת חוסר שליטה, ולאחריה ניסיון לסילוק האוכל מהגוף ע”י הקאות, משלשלים, ספורט או צום ממושך. גם בבולמיה יש ניסיון נואש לשמור על משקל נמוך ופחד גדול מהשמנה. הבולמוס מוביל לבושה ואשמה והסובלות מנסות להסתיר אותו. (עוד על בולמיה, מאפייניה והטיפול בה תוכלו לקרוא בקישור).
• הפרעת אכילה בולמוסית/ התקפי זלילה מאופיינת בהתקפי זלילה (בולמוסים)  ללא ניסיונות פיצוי של הוצאת האוכל מהגוף. לאחר התקפי הזלילה מרגישים בדרך כלל גועל, בושה ואשמה. הסובלים מהפרעת אכילה בולמוסית הם בדרך כלל בעודף משקל, לעיתים משמעותי.
• השמנת יתר (obesity) מאופיינת בעודף משקל משמעותי של לפחות 20% מעל המשקל הרצוי. מלווה בבעיות בריאות, לעיתים קשות. יש הרואים בה הפרעת התמכרות לאוכל, כשלמרות הנזקים הגופניים והנפשיים הסובל לא מצליח לאכול פחות ולרדת במשקל.

הפרעות אכילה אצל (כמעט) כולנו: אכילה רגשית

אלו ההפרעות המאובחנות כיום, אבל האמת היא שסוג מתון יותר של הפרעות אכילה יש לרבים מאיתנו. קוראים לו “אכילה רגשית”- כשהאוכל לא משמש אותנו רק להזנה והנאה ומערכת היחסים שלנו אתו הופכת עשירה ומורכבת. הוא מנחם אותנו כשאנחנו עצובים, עוזר להמתיק כאב. האוכל מרגיע כשאנחנו כועסים וסותם תחושות של ריק או תסכול. ההרגל הזה בדרך כלל מתחיל בגיל צעיר כשהורים מרגיעים פעוט בוכה בעזרת ממתק במקום חיבוק. האוכל הופך לחבר טוב, ובאמת עוזר לזמן קצר, אך כאן טמונה הבעיה- זמן קצר מידי. כשאוכל מהווה תחליף להתמודדות רגשית המצוקה לא נפתרת, לא עוברת, ואף מתכסה בשכבות שמקשות את הנגישות אליה.

האם דיאטה מובילה להפרעות אכילה?

החברה המערבית היא חברת שפע. תרבותית היא מדגישה אינדיבידואליזם והגשמה עצמית, מה שגורם לנו לעבוד קשה ותחת לחצים לא מבוטלים. קיים שפע של אוכל, ואנו כבר לא נמצאים במלחמת קיום השרדותית. אנו אוכלים מזון מהיר כדי “להספיק”, שהוא בריא פחות ומשמין יותר. בפועל החברה שלנו הולכת ומשמינה ואידיאל היופי שלנו הולך ומרזה. הפער הזה מוביל לכך שמצב של “דיאטה” או “לשמור” מלווים רבים מאיתנו בתקופות חיים ממושכות. אם דיאטה היא חלק בלתי נפרד מחיינו- מה קו הגבול בין דיאטה להפרעות אכילה? האם דיאטה יכולה להפוך להפרעות אכילה?

התשובה מורכבת. הגבול בין דיאטה והפרעות אכילה לא תמיד ברור בהתחלה, אך הוא בהחלט קיים. למען האמת הפרעות אכילה רבות מתחילות מ”סתם דיאטה”. לפעמים הדיאטה מצליחה מאוד, מצליחה מידי, הצורך באוכל פוחת והרצון להמשיך ולרזות הופך לאידיאל החיים. לפעמים הדיאטה יוצרת רעב חזק או פנטזיה על אוכל טעים, משמין ואסור מאוד. הצורך נדחק ונדחק עד שמתפרץ בהתקפי זלילה, שלאחריהם התנהגויות פיצוי מייסרות שיחזירו את המשקל (ואת האדם) למשמעת.

דיאטה היא לא הסיבה. גורמים להפרעות אכילה

אבל גם אם הפרעות אכילה מתחילות בעקבות דיאטה, דיאטה אינה הגורם להפרעות אכילה. הפרעות אכילה אינן רק “דיאטה שיצאה מאיזון”, אלא משקפות חסרים וקשיים רגשיים שמתבטאים על ידי העיסוק באוכל. ספירת קלוריות, אושר מירידה במשקל או בושה על התקף זלילה הופכים לכל הקיום ומחליפים כאבים וקשיים נפשיים. השמחה, הפחד והרצון מתבטאים כמעט ורק בענייני אוכל ושאר תחומי החיים והעצמי מצטמצמים ונדחקים לפינה. מבחוץ מצב כזה יכול להראות עצוב, אך לנערה או לאשה הסובלת מהפרעות אכילה הוא מהווה גם פיתרון. העיסוק באוכל בלבד מאפשר שליטה בעולם שמרגיש גדול ומאיים. הוא מאפשר מילוי של ריק פנימי ותחושת חוסר עצמי, חוסר יכולת וחוסר משמעות.

הפרעות אכילה מבטאות, כאמור, קשיים רגשיים אישיים, אך גם לתרבות ולחברה יש תפקיד. חברה בה אידיאל היופי רזה במידה לא בריאה (וגם לא ממש אפשרית) דוחפת ליצירת הפרעות אכילה. הפרעות אכילה הרי פורצות בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בבגרות צעירה, אז הדגש והדרישה למראה אטרקטיבי בשיאם. המראה הרזה מתקשר במדיה להצלחה ואושר, ומי לא רוצה להיות יפה ומאושרת? ואז דיאטה… ואז מגלים שאפשר… ואז העיסוק באוכל ממלא ופותר קונפליקטים וצרות נפשיות אחרות.

עם זאת, מסתבר שקיימים גם חלקים גנטיים וביולוגים אחרים שגורמים למועדות להפרעות אכילה. בודאי כשמדובר בהשמנת יתר, אך מחקרים מראים שגם להפרעות אכילה אחרות בסיס ביולוגי/ גנטי. כך, יתכן שהפוטנציאל הבסיסי לחלות בהפרעות אכילה הנו ביולוגי.  במידה וקיימים קשיים נפשיים ורגשיים משמעותיים הפוטנציאל הזה מתממש בגיל ההתבגרות ויוצא אל הפועל במופע של הפרעות אכילה.

איך יוצאים מהפרעות אכילה?

הפרעות אכילה כמו אנורקסיה או בולמיה עשויות לגרום בהתחלה אושר גדול ותחושת הישג מהרזון. אך די מהר הגולם קם על יוצרו, ההפרעה שולטת באדם, וכבר אי אפשר להפסיק. אי אפשר לצאת מזה. החולשה, העיפות, הבושה, הפחד, היאוש והתסכול הולכים וממלאים. לא סתם ברוב המקרים של הפרעות אכילה מתמשכות קיים גם דיכאון. גם כשמבינים שהמצב מסוכן ורע, שהעיסוק באוכל לא באמת פותר שום דבר, שהחיים ריקים מלבד ספירת קלוריות או שהתקפי הזלילה הרסניים לגוף ולנפש לא מצליחים לצאת מזה. כבר אי אפשר אחרת.

דווקא מתוך היאוש חשוב לזכור שאפשר לצאת מהפרעות אכילה. זה לא תמיד פשוט אך בהחלט אפשרי. למען האמת ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר (לפני שהעיסוק באוכל הופך טבע שני או ראשון), הסיכוי להרפא גדל.

טיפול טוב בהפרעות אכילה צריך לכלול כמה מרכיבים מקבילים: רגשי, דיאטטי ורפואי. בטיפול הרגשי בהפרעות אכילה מטפלים בשורש הבעיה. בטיפול מתאפשר ביטוי רגשי (ולא קלורי) של החוויה. במקרה של אנורקסיה מתבוננים בפחד המצמית מעליה במשקל, בתחושות הריק והחוסר. במקרה של בולמיה, או אכילה רגשית מסוגים שונים, מתמקדים ברגשות שהאכילה מחליפה. לאט לאט העצמי מתמלא, לאט לאט מתגברת תחושת השליטה. לאט לאט צריך פחות את האוכל כתחליף לקיום נפשי ורגשי. מותר לחיות, מותר לרצות, מותר להתקיים בעולם.

בטיפול הדיאטטי בהפרעות אכילה מתאימים תפריט בריא ואפשרי כדי להגיע למשקל גוף תקין. האכילה המאוזנת נועדה להעלות משקל או להוריד אותו- בהתאם לצורך של הגוף. כשהגוף מקבל מה שהוא זקוק לו יש גם פחות דחף להתקפי זלילה. ההתקדמות לעבר היעד היא הדרגתית ומותאמת לאדם. במקביל, טיפול רפואי חשוב להתמודדות עם תופעות לוואי פיזיות של הפרעות אכילה. לעיתים גם טיפול תרופתי פסיכיאטרי יכול לעזור לוויסות, יציאה מהדיכאון או ראיה מציאותית יותר של העולם.

אפשר לצאת מזה. טיפול בהפרעות אכילה יכול להצליח.