כשהדיכאון הוא אני
“תמיד הייתי כזה. טיפוס מדוכדך. אני מבין למה זה לא עושה חשק לאחרים להתקרב…”
האם דיסתימיה היא באמת דיכאון “קל”?
דיסתימיה הנה סוג של הפרעת מצב רוח, סוג של דיכאון. היא מכונה לעיתים “דיכאון קל” כי האפיונים שלה בדרך כלל פחות דרמטיים ביחס לדיכאון קליני (המכונה “דיכאון קשה”). עם זאת, אדם החווה אותה חש שמצבו רחוק מלהיות “קל”, ובמובנים מסויימים מצב זה קשה יותר מסוגים אחרים של דיכאון.
למה? כי אחד מהמאפיינים החשובים לאבחנה הוא משך הזמן. דיסתימיה היא הפרעה ארוכה ומתמשכת. לצורך אבחנה על האדם לדווח על לפחות שנתיים של מצב רוח ירוד, ושנתיים הן המון זמן. לרוב דיסתימיה מלווה אנשים במשך זמן רב כל כך עד שהיא מגדירה אותם עבור עצמם ועבור הסביבה. היא עשויה להתחיל בילדות או בהתבגרות כך שהאדם לא ממש מכיר את עצמו בלי הדיכאון. הדכדוך, הריקנות, הפסימיות, העצבנות וחוסר האנרגיה מרגישים כמאפיינים אותו, “הוא פשוט כזה”.
איך נראית דיסתימיה? במה היא שונה מדיכאון קליני?
מעבר למצב רוח מדוכא דיסתימיה מאופיינת בהערכה עצמית נמוכה ותחושות של חוסר שייכות. בשילוב עם עייפות, חוסר אנרגיה וחוסר הנאה ועניין קל להבין איך היא מובילה להסתגרות וניתוק חברתי. ככל שדיסתימיה מתמשכת זמן רב יותר והמצב הופך קבוע, האדם לא זוכר אפשרות אחרת וגם התמיכה שלו מהסביבה מצטמצמת. בדיסתימיה קיימים גם סימפטומים נוספים של דיכאון- פגיעה בריכוז, בתיאבון ובשינה.
ההבדל בין דיסתימיה ובין דיכאון קליני הוא שבמצב של דיסתימיה פעמים רבות האדם מצליח לשמור על תפקוד חיצוני סביר- הוא ממשיך ללמוד או הולך לעבודה וכלפי חוץ נראה שהוא ממשיך את חייו כפי שהיו. גם ההתחלה שונה. בעוד שבדיכאון השינוי מהחיים חד וברור, דיסתימיה מתחילה בצורה איטית ומדורגת, כמעט בלתי מובחנת.
ההתחלה המתמשכת וה”מזדחלת” והשמירה על תפקוד סביר תורמים לחוויה של האדם והסביבה ש”הדיכאון הוא אני”, אלה החיים, זו המציאות. הם מובילים לכך שאנשים רבים עם דיסתימיה חווים סבל רב ומתמשך אך לא פונים לטיפול. אין זה כך. טיפול פסיכולוגי יכול בהחלט לשפר את המצב.
איך מטפלים?
הטיפול במצב של דיסתימיה דומה לטיפול בדיכאון. גם כאן ניתן לבחור בין טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי או לשלב ביניהם. עם זאת, דווקא האופי המתמשך של דיסתימיה והערבוב של אפיוניה עם תחושת ה”אני” של האדם מדגישים את חשיבות הטיפול הפסיכולוגי.
בטיפול הפסיכולוגי מנסים להבין את מקור הדכדוך, שפעמים רבות קשור לצרכים לא מסופקים ואכזבות ילדות, שהתסכול והכעס עליהם מלווה את האדם. ההבנה והחוויה בטיפול עשויים לאפשר שינוי של החוויות הללו. במקביל יתמקד הטיפול באופן שבו הפסימיות, העצבנות והדימוי העצמי הנמוך יוצרים מציאות בהווה. הרגשות הללו והמחשבות הנלוות אליהם מגדירים את הציפיות מהאחר, מובילים ליאוש מידי או תוקפנות ומכשילים את האדם במערכות יחסים שיכולות להוות עוגן או קצה חבל ליציאה מהמצב. הבנת הדינמיקה הזו מאפשרת לנסות אחרת. בעזרת טיפול העצב התמידי יכול להשתפר ולפנות את מקומו לחיים שמחים ומלאים יותר.
