להיות מלאה וריקה

בולמיה: להכניס ולהוציא, לזלול ולהקיא

בולמיה נרבוזה היא הפרעת אכילה נפוצה ורווחת. לרוב לא רואים אותה מבחוץ כי הסובלת ממנה “נראית רגיל”, היא לא רזה באופן קיצוני וגם לא שמנה. אך הדרמה הפנימית שמלווה אותה היא קשה ומלאת סבל.

בולמיה מאופיינת בבולמוסים והתנהגויות מפצות. בולמוסים הם התקפי זלילה. קיים דחף עז לאכול, והאכילה מהירה וללא שליטה. כמויות גדולות, לרוב של מתוקים, משמינים- סוגי אוכל  שאסורים מכל וכל מחוץ להתקף. בזמן התקף בולמיה לא מרגישים שום דבר: לא היסוס, לא עצב, כעס או גועל. פשוט אוכלים, הרבה ומהר. למלא ולמלא, בלי שליטה, לפעמים בחוויה של הכרה חלקית “זאת לא בדיוק אני”. התחושות באות אחר כך: הרגשה של שומן וגועל. הן דוחפות להתנהגויות הפיצוי שמטרתן להוציא את האוכל שנכנס. התנהגויות פיצוי בבולמיה יכולות להיות הקאה יזומה, שימוש במשלשלים או חוקן. פיצוי יכול להיות גם ספורט אינטנסיבי או צום ממושך, עד להתקף הזלילה הבא.

בולמיה לא מאופיינת רק בקיום התקפי הזלילה ופיצויים, אלא גם בחשיבה- במקום שתופס המשקל במחשבה, ברצון ובהתנהגות בחיים. בדומה לאנורקסיה גם בולמיה מאופיינת בפחד עז מהשמנה, כשההערכה העצמית של הסובלת מושפעת מאוד מהמשקל: אם אני רזה אני שווה, יש לי ערך. אם אני לא מצליחה לשמור על משקל נמוך אני כישלון. לא שווה כלום.

בולמיה והניסיון להשיג שליטה

שליטה היא מילת מפתח בבולמיה. הנסיונות להשיג שליטה והיאוש מול תחושת חוסר השליטה. בולמיה מאופיינת בדינמיקה של דיאטה חריפה שנשברת בהתקפי זלילה. הדיאטה יוצרת תחושת שליטה בחיים. השליטה במשקל ממלאת ריק פנימי, היא יוצרת תחושת כוח, יכולת. אבל אז בא התקף הזלילה. הוא מאפשר את כל התשוקות שאסור להן להתממש במציאות, את כל מה שאסור, שמפחיד ונורא. ההתקף ממלא לרגע- את הרעב ואת הפנטזיה, אך אחריו ממלאת גם בושה גדולה. התקף זלילה כולו חוסר שליטה. ההרגשה המלווה היא שאני מנסה לשלוט בחיים שלי אבל לא מצליחה. שוב ושוב נכשלת. הדיאטה החריפה שאחרי ההתקף, ההקאה או המשלשלים משקמים אך לרגע את תחושת היכולת והשליטה על הגוף, על החיים.

בבולמיה המלכוד כפול. השאיפה לרזון והפחד מהשמנה שולטים במחשבה ובהתנהגות. אך הם לא מובילים לתחושת הישג ולגאווה מירידה במשקל כמו באנורקסיה אלא לתחושות של בושה, אשמה וכישלון צורב. הסובלת מבולמיה מנסה להסתיר את התקפי האכילה, שקורים רק כשהיא לבד, לפעמים רק מאוחר בלילה. גם את ניסיונות הפיצוי בעזרת הקאות ומשלשלים היא מנסה  להסתיר, הם יגרמו לביקורת ואולי לזעזוע אצל הסביבה.

מחירים פיזיים ונפשיים

בולמיה מתחילה בדרך כלל בבגרות המוקדמת, בין גילאי 20-24. למען האמת פעמים רבות מקדימה אותה אנורקסיה. העייפות המצטברת מהרעב, החולשה והשליטה הקשה שבאנורקסיה מובילים להתקפי זלילה ולעליה במשקל. בהתחלה זה מרגיש כמו גילוי אטרקטיבי ומפתה- אפשר לאכול מה שרוצים ולא להשמין, לאכול ואז להוציא. בהדרגה מורגשים המחירים, הנפשיים והפיזיים. על המחירים הנפשיים כתבנו. הפיזיים כוללים נזק לגרון, בלוטות רוק מוגדלות, בעיות שיניים קשות ויבלות בידיים בשל ההקאות. בעיות לב שנגרמות מחוסר איזון באלקטרוליטים וממחסור באשלגן.

בולמיה מלווה בסבל גדול. גם כשהסובלת מבינה שהתקף הזלילה הוא תשובה לריק פנימי ולרגשות קשים אחרים, שהשאיפה לרזון, התקפי הזלילה והפיצויים שולטים בה ומשתלטים על עולמה היא לא יכולה לצאת מהם. העיסוק באוכל מבטא את העצמי והקיום. התקף הזלילה מרגיע, מנחם ומשקיט רגשות וצרכים. היא יודעת שהבולמיה מאמללת אותה אך אין לה כלים אחרים להתמודד עם הרגשות הללו מלבדה. הסבל בבולמיה מתבטא גם בשכיחות גבוהה של הפרעות נפשיות אחרות שקורות במקביל כמו דיכאון, התמכרויות והפרעות אישיות.

מה עושים? טיפול בבולמיה

טיפול בבולמיה, כמו בהפרעות אכילה אחרות מצריך שילוב של טיפול רגשי וליווי דיאטני. מטרת הליווי הדיאטני היא ליצור דיאטה מאוזנת שתעזור לאשה לשמור על משקל בריא. דיאטה מאוזנת עוזרת להמנע מהתקפי זלילה, שנובעים גם מגורמים נפשיים אך גם מרעב- צורך של הגוף להחזיר לעצמו קלוריות חסרות.

הטיפול הרגשי מתייחס לרגשות שההתקפי הזלילה מנסים לחסום ולמלא. בטיפול נותנים קול לתסכול, לכעס, לעלבון, לרצון העז לשלוט ולבושה ולתחושת הכישלון שבחוסר השליטה. נתינת המקום לרגשות עוזרת למתן ולווסת אותם, והתקפי הזלילה נדרשים פחות לשם כך. עם הטיפול מתרחבת תחושת העצמי של הסובלת מבולמיה והיא יכולה לתת לעצמה ביטוי בדרכים אחרות מלבד האוכל. היא מממשת צדדים אחרים שלה ופחות זקוקה לשאיפה לרזון ולשליטה באוכל כדי לחוש ערך ושליטה בעולם.