כשמערכת ההגנה מתקיפה
“כשהחרדה מגיעה זה כמו גל עצום שהולך ומתגבר ואז שוטף את כולי, מאיים להטביע. כולי פחד, אימה, סכנה… אני נאבדת, מרגישה שאני הולכת להשתגע”
מהי חרדה ומה ההבדל בינה לבין פחד?
כדי להבין מהי חרדה, נתחיל בהבחנה בין חווית חרדה ובין תחושה של פחד. פחד הוא רגש המוכר לכולנו. הגוף והנפש שלנו מגיבים לתפיסה של איום. במקביל לחוויה הרגשית פחד יתבטא פיזית ויוביל אותנו להתנהגות מסוימת- נרגיש מתח, דריכות, נשקול את האפשרויות שלנו, ונחליט מהר מה לעשות, איך להתמודד עם הסכנה.
חווית פחד הנה חלק ממערכת ותיקה אבולוציונית, המשותפת לנו ולחיות אחרות, שמטרתה לזהות סכנה ולהתמודד עמה. אילה שאוכלת עשב בנחת באחו ושומעת רעש חשוד תפסיק מיד לאכול ותזדקף, היא תקשיב לכל רחש, תסרוק את הסביבה. אם יש רמזים נוספים המעידים על סכנה גופה ידרך, לבה יפעם במרץ ויעביר דם למוחה ולרגליה. היא תשקול את האפשרויות מול האיום- האם עדיף להלחם? לרוץ ולברוח הכי מהר שאפשר? לקפוא ולהראות כמתה, כך שהטורף לא יבחין בה? מה הסיכוי הכי טוב שלה? בדומה לאילה הפחד יוביל גם אותנו, בני האדם, להבין שאנו במצב מסוכן ולהגיב באופן שיגביר את הסיכוי להינצל. כשנרגיש בטוחים יעלם הפחד ונוכל לחזור לעיסוקנו ברוגע.
אך מה קורה אם חווית הפחד אינה קשורה לאיום מיידי שמובן לנו? מה אם אין לנו מה לעשות כדי להפחית את הסיכון להימנע ממנו וכך גם הפחד מתמשך ולא נרגע?
חרדה היא חוויה של פחד עוצמתי, מתמשך, נרחב ולא ממוקד. לעיתים הגורם שמעורר את החרדה כלל לא מובן לנו, ולעיתים היא מתעוררת בתגובה לגורם מסוים, אך לא בהכרח פוסקת כשהטריגר נעלם. בעוד פחד ממוקד בנסיבות ספציפיות שקיימות בהווה, חרדה ממוקדת פעמים רבות בעתיד- באפשרות שמשהו רע יקרה לנו. היותה נרחבת ולא ספציפית מקשה עלינו מאוד להתגונן מפניה. אין לנו איך לפעול מול מה שהמערכת הנפשית שלנו תופסת כסכנה. החוויה עצמה מפחידה מאוד, מתישה ומייאשת, כשבניגוד לפחד, שעוזר לנו להימנע מסכנה ומפסיק כשהיא חולפת, מול חרדה אנחנו חסרי אונים. מרגש בסיסי שעוזר לנו להתמודד בעולם, החרדה הופכת למוקד המצוקה.
ממה נגרמת חרדה?
חרדה נוצרת כשאנו נפגשים עם חוויה שנתפסת עבורנו כמסוכנת, ואנו חשים חסרי אונים ביכולתנו להתמודד אתה. החוויה שנתפסת כמסוכנת יכולה להתעורר ממקור חיצוני, אך הסכנה האמיתית היא תמיד הרגשות שהיא מייצרת אצלינו. כך לדוגמא, אדם שעבר טראומה ויפגש בגירוי שמזכיר לו את האירוע יחווה חרדה. הזיכרון המתעורר בעקבות הטריגר החיצוני יפגיש אותו עם כאב, פחד עצום או חוסר אונים שחווה בטראומה המקורית והם קשים מנשוא. באופן דומה חוויות ילדות כואבות, שקרו כשלא היה דבר שהיה בידינו לעשות מולן ולשנות את המציאות, יולידו חרדה. גם דחפים שעולים מתוכנו ונתפסים כמסוכנים יעוררו חרדה.
החרדה דוחקת את הרגשות הכואבים ומנסה להגן על הנפש מהחוויה הישירה שלהם. אך בפועל מנגנון ההגנה פוגע בנו. כמו שריון ברזל כבד, שמגן מפגיעה חיצונית אך נשיאתו שוחקת, מכאיבה ומתישה. מעבר למחיר בחווית החרדה, היא ממסכת ומטשטשת את הרגשות הבסיסיים שמתחתיה, כשדווקא מגע אתם הוא זה שיאפשר להם להשתנות.
במקביל לחוויות חיים שמפעילות את מנגנון החרדה קיימת גם מועדות גנטית לחוות אותה, כשהגנים, התכנות הבסיסי שלנו, קובעים גם הם את הנטיה שלנו לחוות חרדה.
התגוננות מפני חרדה והימנעות
העובדה שהגורם לחרדה לא תמיד ברור, ושלא קיימת פעילות אפקטיבית שמרגיעה אותה גורמת לנפש שלנו לחפש כל פתרון להפחתת המצוקה- להפחתת תחושת החרדה. הנפש מזהה כל רמז למצב המסוכן המקורי- כל איזור שמעורר חרדה, מקטלגת אותו כמסוכן ומדריכה אותנו להימנע ממנו. הבעיה היא שמחיר ההקלה גבוה. החרדה עולה מגירויים אחרים, חדשים, ועם הזמן עוד ועוד איזורים נתפסים כמסוכנים והופכים למשהו שננסה להימנע ממנו. החיים הופכים מצומצמים יותר ויותר.
דוגמא פשוטה היא אדם שחווה פיגוע באוטובוס וימנע אח”כ מכל גירוי שמעלה את הזיכרונות הקשים והרגשות הבלתי נסבלים שחווה. הוא יפסיק לנסוע באוטובוסים ואח”כ לצאת לרחוב שם הוא עלול להיתקל באוטובוסים שמזכירים את הטראומה- מזכירים את האימה, חוסר האונים ופחד המוות שחווה. ההימנעות תלך ותגבר בניסיון להימנע ממפגש עם הכאב. דוגמא אחרת היא ילד שחווה מאביו באופן עקבי יחס מבטל ומבייש כשלא הצליח במשימה. הוא עלול להפוך לאדם שמנסה ככל יכולתו להימנע ממפגש עם סמכויות. הסמכויות, מבחינתו, עלולות לגרום לו להרגיש את העלבון העמוק, הבושה וחוסר הערך שלו. מעבר למחיר הגבוה של ניסיון הימנעות כזה, עם הזמן תחושת הסיכון עלולה לעבור למפגשים בכלל, עם כל אדם, שהרי לכל אדם הפוטנציאל לבייש, לבטל, ולהפגיש אותו עם הכאב הגדול שבתוכו. הכישלון בהקלת החרדה יוביל להרחבת איזורי הסכנה. החיים, בהתאם, ילכו ויצטמצמו.
