הכוח הפנימי

ביטחון עצמי והיכולת להתמודד, להעז

האם אני מרוצה מעצמי? כמה אני מרגיש בפנים שאני שווה? כמה אני מרגיש יכול? האם טוב לי עם מי שאני? ביטחון עצמי הוא מבנה פנימי, חלק מה”עצמי” שלנו, תחושת יכולת ומסוגלות (או להפך, אמונה על חוסר יכולת) שאתה אנחנו יוצאים להתמודדויות החיים. חוויה של ערך עצמי הופכת אותנו לעמידים יותר במצבים של קושי או כישלון. לעומת זאת, ביטחון עצמי רעוע יקשה עלינו להתמודד בחיים ולקבל את המגבלות של המציאות ושל עצמנו.

ערך עצמי נמוך יכול להשפיע ולהפריע במגוון דרכים. כשאנחנו מרגישים בפנים לא יכולים, לא מוכשרים או לא שווים נעדיף להימנע מהתנסויות (“היא בטח לא תרצה אותי, אין לי מה להראות לה שאני מעוניין… ממילא אין לי סיכוי בעבודה הזו אז בשביל מה להגיש קורות חיים…”). גם כשנפעל וננסה להתמודד, המחשבות השליליות וחיצי הלעג הפנימי יצרו לחץ ומתח שפוגעים בתפקוד. ואז, כשבאמת לא הצלחנו בדייט או בראיון העבודה כאילו הוכחנו לעצמנו את חוסר הערך שלנו, מה שמגביר את התפיסה שאני אכן לא שווה ומוריד עוד את הביטחון. כך, ביטחון עצמי הוא מנגנון שפועל במעגל שמחזק את עצמו: אמונה ביכולת שלנו עוזרת לנו להצליח והצלחה מחזקת את תחושת היכולת. חוסר אמונה פוגע בתפקוד שלנו ומחזק את הידיעה שאנחנו לא יכולים ולא שווים.

ביטחון עצמי נמוך יכול לגרום גם להתנהגות הפוכה לכאורה של שחצנות והתפארות בעצמי, התנשאות, זלזול וביטול של אחרים. הביקורת שמופנית כלפי חוץ מהווה בדרך כלל שיקוף של הביקורת הפנימית העזה. ביטחון רעוע בפנים מוביל לצורך אינטנסיבי במשוב חיובי מהסביבה, כשהאדם תלוי בהתפעלות תמידית כדי להרגיש בעל ערך. ערך עצמי נמוך גורם לאנשים לחיות עם רגשות של בושה, אשמה, כעס, עצב, מתח וחרדה. הוא פוגע במימוש ובביטוי של האדם בעולם וגם ביחסיו עם אחרים.

כיצד נבנה ביטחון עצמי בריא?

איך נוצר ביטחון עצמי חיובי, יציב ובריא? כמו בהרבה דברים אחרים, הכל מתחיל בילדות… כתינוקות, פעוטות וילדים אנחנו מגבשים את התפיסה של עצמנו ושל העולם דרך תגובות הסביבה הקרובה ביותר שלנו- ההורים. כשפעוט מרגיש את ההתלהבות של הוריו ממה שהוא  עושה הוא לומד מהם את ערכו. כשילד רואה זיק בעיני אמו שמתפעלת מביטוי חדש, ציור או המצאה שהמציא, גם הוא שמח עם עצמו ועם יכולותיו.

כשאנחנו מרגישים יכולים אנחנו מרשים לעצמנו להתנסות. התרגשות והתפעלות מקטנטן בן שנה שעשה צעד ראשון מדרבנות אותו להעז ולנסות עוד, אפילו שעוד רגע יפול. דרך ההתנסות אנחנו גדלים- גם מתאמנים ויכולים יותר, וגם רוכשים ידע על מה שאנחנו טובים בו ומה שפחות. וזו נקודה חשובה- גם כישלונות תורמים לעיצוב בריא של ביטחון עצמי, כשאנחנו לומדים במקביל על הכוח שלנו ועל המגבלות שלנו. ילד שנכשל ויודע שלמרות זאת  עוד יש לו חלקים רבים שגורמים לחיוך ולשמחה אצל הוריו מפנים תחושת ערך ועוצמה  למרות מגבלותיו. הוא לומד שהוא לא צריך להיות מושלם כדי להיות בעל ערך. הוא רוכש ביטחון עצמי.

איך ביטחון עצמי נפגע?

ביטחון עצמי נפגע כשלסביבה קשה לספק לילד תחושת שמחה והתפעלות או לאפשר לו התנסות בטוחה. כשהורים עייפים, שקועים בבעיות של עצמם או בעלי מוגבלות אחרת שמקשה עליהם לראות את היופי של הילד שלהם. במקרה בו הורים מפגינים אדישות או זלזול בהישגים, הילד לומד שהוא כנראה לא ראוי להתלהבות, הוא כנראה לא שווה הרבה. במצבים בהם הורים מגנים מדי, מתווכים ופותרים לילד כל קושי, הוא לומד שהוא לא מסוגל בעצמו כי כנראה אין לו את הכוח לכך.

הילד הגדל מגבש לעצמו ציפיות מעצמו ומהסביבה בהתאם למסרים שקלט מהוריו. הוא יכול לחשוב: “רק אם אצליח בכל מה שאני עושה אהיה שווה משהו”, או “מי שלא מצליח הוא אפס”. בהתאם למחשבות הללו הוא יפחד להתנסות ויגביל את המימוש שלו בעולם. במקרים אחרים הוא יחיה בתחושת חוסר סיפוק מתמדת, מזלזל בעצמו ובאחרים, זקוק להתפעלות חזקה מבחוץ כמו אויר לנשימה.

טיפול ותחושת ערך

איך משפרים ביטחון עצמי נמוך? לא תמיד זה פשוט. בבגרות ביטחון עצמי הוא כבר מבנה יציב למדי, ולא קל לשנות את התפיסה הפנימית שבעצם (למרות מה שאומרים לי, למרות הצלחות שהצלחתי בחיי), אני לא שווה הרבה. טיפול יכול לעזור לאדם להבין את מקור הזלזול והלעג כלפי עצמו. הבנה כזו יכולה לעזור לערער על הודאות שבתחושת הערך הנמוכה. הקשר בטיפול יכול להוביל לחוויה שונה (אולי אני כן שווה משהו?) ויכול לעזור להעז להתנסות או להעז לבחון את הכוחות והמגבלות האמיתיים שלנו בעולם. בהדרגה טיפול יכול לעזור לנו לקבל את עצמנו בצורה ריאלית יותר ולפתח ביטחון בריא ויציב.